הפסד שלכם

על ידי 1 בינואר 2013מכור ללבן

רמי דורות מהנבחרת שלנו גלש במהלך כל העונה האחרונה באתר האהוב עליו ביותר. אלו החוויות שלו וההמלצות החמות לכל גולשי ארצנו:

שירים את היד בבקשה כל מי שעלה לחרמון השנה לגלוש. קדימה, לא להתבייש. עוד ידיים. לא, עדיין לא מספיק. גבירותיי ורבותיי, בלב שלם אני יכול להגיד לכם שהפסדתם בגדול. מה בגדול. בענק!
כ-12 ימי פאודר היו השנה בחרמון, חצי מהם נפלו על סופי שבוע, וההר היה ריק מגולשים.
נכון, גלגל"צ הצליח להפחיד את כולם עם סיפורי פקקים, אבל בסופו של דבר היו המוני מבקרים ומעט מאוד גולשים. למעשה, אני זוכר רק יומיים שבהם ממש חיכיתי בתור לרכבל.
אבל בואו נחזור לעניין שלשמו התכנסנו כאן היום. 8 מטרים. 8 מטרים של שלג טרי טעים ומרענן החרמון שלנו קיבל השנה, וזה המון. למעשה, זאת כמות שלא ירדה על ההר שלנו כבר עשור שלם. ואתם לא הייתם שם בשביל לגלוש עליה…


עונת הסקי מתחילה!
העונה שלי התחילה ביום שישי בהיר בינואר, בו קמתי בבוקר, וסתם בלי סיבה פתחתי את מצלמות החרמון. לפתע מצאתי את עצמי קופץ משמחה על הספה, כנראה בגלל שראיתי שירד כחצי מטר בהפתעה בתחנה התחתונה של הרכבל (מסתבר שלקום כל בוקר, לצייר מעגל ולרקוד בתוכו זה עובד. תודה חוני). המשמעות של זה היא רק אחת למעשה: בחרמון העליון ירד כמעט מטר! בלי לחשוב הרבה, ובלי להתחשב בשעה המוקדמת, חייגתי לחבר'ה מהנבחרת, שיתחילו גם הם להתרגש. יום למחרת, יצאנו בארבע בבוקר, בשביל לבצע מסורת ארוכת שנים של טיפוס החרמון ברגל (האתר עוד היה סגור). לאחר כשעה וחצי של טיפוס הגענו ליעדינו – השיאון. בנינו קיקר (קפיצה) קטנה לחימום העונה, ולאחר מכן גלשנו למטה עייפים אך מרוצים. מאוד מרוצים.
בשבוע שלאחר מכן התחוללה עוד סופה, שנמשכה גם על פני סוף השבוע, ולכן לא היה ביכולתנו לטפס את ההר. אבל לא אנחנו ניתן לשלג טרי להתבזבז- בדרך לא דרך הצלחנו להגיע למג'דל שמס, ויצאנו לגלוש בעיירה. 40 ס"מ שלג טרי שאפשר גלישה בסמטאות הצרות ובין הבתים – חוויה מומלצת ביותר. גם תושבי העיירה היו מספיק נחמדים בשביל לתת לנו טרמפים על טרקטורונים על מנת שלא נצטרך לטפס כל פעם חזרה למעלה.
סקי בחרמון
ואז (פאוזה דרמטית) – החרמון נפתח. והשלג המשיך לרדת. ולרדת. למעשה, שלג טרי התווסף לאתר כמעט מדי שבוע. ולא היה תור. והאוף-פיסטים של החרמון לא היו כל כך טובים כבר הרבה מאוד שנים. הכול היה נגיש, הכול היה פתוח, ולא משנה כמה היה כיף (והיה), היה גם עצוב. עצוב כי לא היו שם עוד גולשים שיכלו ליהנות מתנאי גלישה מעולים ומזג אוויר מושלם. הנהלת החרמון ניסתה כמיטב יכולתה על ידי מבצעים שונים לגרום לכם להגיע, אבל יוק. בחרתם להישאר בבית. כבר אמרתי שהפסדתם?

אז חוץ משלג מדהים, מה עוד הפסדתם העונה?
– היתה תחרות דאונהיל בסגנון סלאלום (לאחר שנים רבות ללא אליפות ישראל),
– היה מקצה פריסטייל (קפיצות וריילים) לסקי וסנובורד,
– היו ימי גלישה מינואר ועד אפריל(!),
– והכי חשוב, היה ממש ממש כיף.

ועכשיו, מעט הסברים לתלונות שיצא לי לשמוע על אתר החרמון:

"למה הרכבלים כל כך איטיים?" – ובכן, הרכבל למעשה יכול להיות הרבה יותר מהיר, אך הסיבה אשר בגינה מפעילים אותו באיטיות היא לא בשביל לחסוך בדלק או חשמל, אלא מכיוון שהרבה גולשים מתחילים חושבים שהחרמון "קטן" עליהם, ועולים למעלה בלי הרבה מחשבה. הבעיה היא, כידוע לרובכם, שלמעלה יש מעין צוואר בקבוק. במידה ויעלו יותר גולשים בפחות זמן, פקק התנועה שייווצר שם והתאונות שעלולות להתרחש יגרמו לכך שהאתר בכלל לא יוכל לתפקד. לכן עדיף להמתין בסבלנות למטה מאשר להיפצע למעלה. כמו כן, הרבה אנשים רוצים משום מה לעלות לבד ברכבל, במקום לשבת לצד גולש נוסף. זה מאריך את התור. תפסיקו עם זה.

"אי אפשר להסתדר עם הטי-בר" – הבעיה פה היא תוצאה שאנשים שלא יודעים לעלות בטי-בר לא מוכנים שעוד מישהו יעלה איתם, מחשש ששניהם ייפלו. זאת טעות יסודית, מכיוון שהעלייה בטי בר הרבה יותר קלה ויציבה כאשר שניים עולים בו ביחד.

"יש פקקים" – תבואו מוקדם או בהסעות וככה תקדימו את כל המבקרים שאינם גולשים.

"יש כולה 8 מסלולים" – עד שיגיע השלום עם השכנים שלנו מצפון, ואפשר יהיה לנסוע ברכב לאתרים שלהם, השמונה מסלולים של החרמון זה הדבר הכי טוב שאפשר להשיג באזור הזה של העולם. וחוץ מזה, היתרון הכי גדול בחרמון זה האוף פיסט המצוין שלו – תנצלו אותו. ואם אתם לא מכירים, תמצאו את החבר'ה של הנבחרת על ההר, הם ישמחו להראות לכם מקומות חדשים (אם תעמדו בקצב כמובן…)

ועד כאן על העונה שהפסדתם השנה, אל תעשו את הטעות הזאת שוב.
נתראה על ההר ( אני מקווה שכבר לא צריך לפרט איזה הר), רמי.

משתמש באפליקציית פייסבוק? פתח באפליקציה המשך בדפדפן
לאיזה סניף תרצה לנסוע? סניף תל אביב סניף חיפה סניף הרצליה
לאיזה סניף תרצה להתקשר? סניף תל אביב סניף חיפה